חוקי פוקר

כמו לכל משחק, גם למשחק הפוקר ישנם חוקים שנועדו לשמור על תקינותו של המשחק.
ישנן גרסאות רבות למשחק הפוקר ולכן חוקי פוקר עשויים להשתנות מעט ממשחק למשחק. חוקי פוקר מגדירים בין היתר כיצד נקבע הסדר בו משחקים השחקנים בשולחן. חוק זהה בכל גרסאות הפוקר.
סדר המשחק על פי חוקי פוקר נקבע באופן הבא: השחקן שמשמאלו של השחקן שברשותו נמצא כפתור הדילר, מציב הימור חובה הנקרא 'הבליינד הקטן' והשחקן הנמצא משמאלו של זה שהציב את הבליינד הקטן, מציב הימור חובה הנקרא הבליינד הגדול שהינו כפול מהבליינד הקטן. בפני השחקנים עומדות שלוש אפשרויות: להשוות לבליינד הגדול, להמר בסכום גבוה ממנו או לפרוש מהיד. על פי חוקי פוקר השחקן הראשון לשחק הינו השחקן היושב משמאל לשחקן שהציב את הבליינד הגדול. לאחר מכן, מניח הדילר על השולחן שלושה קלפים הנקראים 'פלופ'. על פי חוקי פוקר, גם בשלב זה נדרשים השחקנים להציב את הימוריהם כאשר באפשרותם לבצע אחד מתוך ארבעה מהלכים אפשריים:
1. להעביר את התור (צ'ק) במידה ואף שחקן לא העלה את ההימור.
2. להשוות את ההימור של היריב.
3. להעלות את ההימור של היריב.
4. לפרוש מהיד.

על פי חוקי פוקר, מתבצע סבב ההימורים האחרון במשחק לאחר שהדילר מניח את הקלף האחרון מבין חמשת הקלפים המשותפים הנקרא 'טרן'. לאחר מכן חושפים השחקנים את קלפיהם על פי סדר המשחק, והדילר מעביר את הסכום שהצטבר בקופה לשחקן שברשותו היד החזקה ביותר. על פי חוקי פוקר, כאשר כל השחקנים פורשים מהסבב ונותר רק שחקן אחד, הוא איננו חייב להציג את קלפיו. בנוסף לכך, חוקי פוקר קובעים כי במידה ונותרו מספר שחקנים לאחר סבב ההימורים האחרון, יכול שחקן מסוים להימנע מלהראות את קלפיו ולוותר על הזכייה בקופה.